Ben Avigdor 18 Tel Aviv-Yafo / Online
adiatclinic@gmail.com +972545345555
Ben Avigdor 18 Tel Aviv-Yafo / Online
adiatclinic@gmail.com +972545345555
האם להישאר בנישואים לא מאושרים בשביל הילדים? האם אני יכולה למצוא סיפוק בעבודה שאני לא מחשיבה כמשמעותית? לבחור בקריירה יציבה ולא מספקת היא רציונליות או ויתור? מה בכלל משמעותי מבחינתי? איזה תפקיד ממלאות מערכות יחסים בחיי? האם נישואים נאמנים יכולים לפעמים להיות בגידה גדולה יותר מרומן? כיצד אני מודד את ההצלחות ואת הכשלונות שלי? איזה הורה אני רוצה להיות לילדיי? מה נחשב אותנטי עבורי? ומה זה חופש? עד כמה אני רוצה לקחת את חיי ברצינות, ומה זה אומר בכלל? כיצד אוכל להחזיק בתחושת מטרה מול חוסר ודאות ושינוי? האם המרדף שלי אחר האושר הוא אנוכי? בכלל, אחרי מה אני רודף - אחרי עוצמה? אחרי הנאה? אחרי משמעות? האם לשאוף לחיים מאושרים? אולי דווקא חיים שיש בהם גם כאב? לחיות את הרגע? להסתכל קדימה? לזכור מאיפה באתי? ומי בחר עבורי את התשובות לכל אלה? עד כמה אני בטוחה בהן? מזדהה איתן? תלויה בהן? עד כמה יציבה וחופשיה אני מרגישה לשלוף אותן מדי פעם מהכיס - ולבחון מחדש?
השאלות שמלוות את חיינו הן שאלות פילוסופיות: חיפוש אחר פתרון לשאלות ערכיות, בחירה ומתן ערך ומשמעות לחיים, הזהות שלנו.
פילוסופיית החיים שלנו קשורה לשאלות יסוד אלה ולא לשאלות פסיכולוגיות העוסקות במבנה הנפשי שלנו. ולכן המקום הנכון לדון בשאלות אלה הוא ספה אחרת, המוקדשת כל כולה לעיסוק פילוסופי־אישי זה, ושמטרתה לעזור לנו במסע האישי מנקודת המבט הפילוסופית שלנו.
פילוסופיית חיים של אדם היא הדרך שבה הוא הולך, באופן מודע ועצמאי; שמכוונת אותו בזמנים מבלבלים; ושהוא יכול לעמוד מאחוריה כשהוא מכריע לכאן או לכאן. למעשה, בין אם היא מודעת או לא מודעת,
הפילוסופיה שלנו קובעת מי אנחנו ואיך החיים שלנו נראים.
מעבר לכך, הפילוסופיה מסוגלת להציע אפשרויות המרחיבות את מחשבותינו ומשחררות אותן מעריצות הנוהג. היא מסירה מעלינו את הדוגמטיות ולוקחת אותנו לאזור של ספק משחרר, והיא מחזיקה בחיים את תחושת הפליאה שלנו, זו שהיתה לנו כשהיינו ילדים.
המסע הפילוסופי משמש זירה לחידוש הסקרנות שנשחקה ולעיתים אף הושחתה בידי גורמים שונים, אם מתוך ציניות ואם כתוצאה מאי־הבנה. סקרנות זו הופכת לא אחת לכלי התפתחותי רב עוצמה.
לאן פניי בחיים האלה?
הרבה מאוד מהמועקות שלנו נובעות מהעובדה שהחיים שלנו מלאים בשאלות, רצונות וערכים שלעיתים קרובות סותרים זה את זה.
למרות זאת, אנו חיים את חיינו מבלי שתהיה לנו דרך - שקבענו בעצמנו, מתוך בחירה והבנה על מה היא מתבססת.
מסיבה זו, לעיתים קרובות אנחנו מרגישים מבולבלים, תקועים, אבודים, מתוסכלים, וחרדים מעצם חוסר הבהירות לגבי למה אנחנו כאן, ולאן מועדות פנינו.
היום אנשים רבים בעולם העיסקי והיזמי מבינים ומיישמים את זה. אולי הגיע הזמן שנחזיר את ההתבננות הזו גם לחיינו האישיים. !
ובימינו, זה קריטי מתמיד, משתי סיבות:
הראשונה היא שבהיסטוריה של האנושות כנראה לא היתה תקופה שבה האדם חפר בנבכי נפשו עמוק יותר בניסיונות להבין את עצמו כמו בתקופה בה אנו חיים היום.
השניה היא שבמקביל לחיפוש העצמי הגובר ולצד ההתפתחות המואצת של המערכת הנפשית והחברתית, העולם סביבנו הפך למתאגר מנטלית במיוחד. ולכן למרות שהמציאות שאנו חיים בה היום היא במובנים רבים נוחה מאי-פעם, הנפש - חסרת מנוח.
ייעוץ פילוסופי
ו-Focusing
במה עוסק ייעוץ פילוסופי?
בעוד שייעוץ פילוסופי עוסק ברבים מאותם נושאים שעוסק טיפול מבוסס פסיכולוגיה, הייעוץ הפילוסופי אינו מתמקד בחיפוש מקור הבעיה בעברו של האדם, ומתעסק הרבה יותר במצב הנוכחי שלו.
היסטוריות וזיכרונות עשויים בהחלט להיות רלוונטיים בגילוי החוויה ותפיסת עולמו העכשווית שלנו, אך ייעוץ פילוסופי מתמקד בהתייחסות לנקודות המבט העכשוויות המנווטות את הרגשות והתגובות המיוחדות שלנו.
כאן אנחנו לא מניחים תיאוריות של העצמי או על הטבע האנושי, ולא מיושמים סטנדרטים של "נורמליות" פסיכולוגית. אנחנו גם לא עוקבים (לא בהכרח, לפחות) אחרי שום שיטה או גישה פילוסופית של פילוסוף מסוים, אלא אם נרצה באופן ממוקד להתשמש בו ככלי עזר לביעור וגיבוש הגישה האישית שלכם.
בעיקרו, ייעוץ פילוסופי מאפשר למתרגלים לקחת חלק פעיל בחקירה ובאתגר של המחשבות, הרעיונות, והאמונות שלהם.
לפרק ולבנות, ולפרק שוב
הפילוסופיה היא לא רק חשיבה - היא אמנות חיים.
כמו כל אמנות, היא דורשת תרגול, עומק, והתפתחות הדרגתית.
כל אחד מאיתנו מספר לעצמו סיפור על החיים שלו - מי הוא, מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך. הסיפור הזה לא רק מתאר את המציאות, הוא גם יוצר אותה. חלק מהעבודה הוא לבחון את הנרטיב הזה - איזה חלקים לא ברורים לנו, איזה חלקים ממנו משרתים אותנו, איזה חלקים כובלים אותנו, ואיך אפשר לכתוב את הסיפור הזה מחדש, באופן שמתאים יותר למי שאנחנו היום.
ולפעמים החיים מביאים את זה בעצמם בזבנג.
יש רגעים בחיים שבהם כל הסיפור שספרנו לעצמנו מתגלה כריק. כמו לגלות שהבית שגרנו בו שנים הוא רק תפאורה, ופתאום צריכים לבנות בית אמיתי. זה אחד התהליכים העמוקים ביותר בייעוץ פילוסופי - ליווי של התמוטטות מערכת אמונות ובנייה של משהו חדש, אמיתי יותר ובעיקר - שלי יותר.
אחלה, אבל איך אדע לבנות לי מצפן חדש - אני הרי מלא רצונות וסתירות וקונפליקטים.
כולנו נושאים בתוכנו סתירות - אנחנו רוצים חופש וביטחון, עצמאות וקרבה, אמת ונחמה.
האוטומט שלנו הרבה פעמים הוא לראות בסדקים האלה בעיה שדורשת תיקון.
התהליך הפילוסופי מזמין מבט אחר: סתירות הן לא בהכרח בעיה, אלא מקום שבו אפשר לשחק ולחיות עם הריבוי. ללמוד לחיות עם הסתירות הפנימיות כמקור עושר וחיות, כמקור שממנו אפשר למרות הכל להכריע, אפילו לעשות צעדים בטוחים.
ובדרך?
הפילוסופיה לא עוסקת רק במחשבות נשגבות.
היא קודם כל עולה מהחיים עצמם ולכן יש בה גם התמודדות תמידית עם קושי - איך אני מתמודדת עם כעס, קנאה, פחד, בושה? לא תמיד כדי להיפטר מהם, אלא כדי להבין מה הם מלמדים אותנו על עצמנו ועל החיים.
ולפעמים, מול הרגשות האלה, עוד אין לנו את המילים. ובתור בני אדם, אנחנו זקוקים למילים.
כדי לרדת לבסיס המחשבה שלי, לתבניות, האמונות ומה שמרכיב את הפרספקטיבה שלי ולהשתמש בהן ככלי, אני צריכה להמשיג אותן.
הרבה פעמים דברים שמעיקים עלינו עדיין לא הגיעו לשפה - לא הומשגו, לא קיבלו ביטוי מילולי ושטים בעולם אמורפי וחסר פשר. במקרים האלה, כדי להעלות אותם לתוך השפה, אנחנו משתמשים בטכניקה שנקראת Focusing.
אנחנו אומרים 'אני' וגאים במילה הזו. אבל גדול מזה - למרות שלא נאמין בו - הוא הגוף שלנו והאינטליגנציה הגדולה שלו, שאינה אומרת 'אני' אלא מבצעת 'אני'.
-ניטשה
מה זה FOCUSING?
"פוקוסינג" (Focusing) או התמקדות, הוא תרגול המבוסס על רפלקציה עצמית, ודרך ישירה ליצירת אינטראקציה עם הידיעה המורגשת בגוף.
Focusing יוצאת מתוך ההבנה שהרבה פעמים בטיפול מצופה מהמטופל להציג את בעיותיו בצורה ברורה ומנוסחת היטב. עם זאת, במקרים רבים הצהרותיו מותנות בהבנה מרומזת שעדיין לא הומשגה במלואה.
מעבר לכך, היא יוצאת מתוך ההבנה שהגוף מבטא את הדרמה הנפשית באופן שעוקף את השפה המילולית.
לכן, תכלית ה-Focusing היא לאתר בעת ובעונה אחת את השפה שבגוף ואת הגוף שבשפה.
הטכניקה נקראת Focusing משום שנדרש סוג מיוחד של "פוקוס" כדי להבחין במה שעדיין לא ברור, מעורפל, מרומז באופן שבו אנו מתקשרים עם מצבים ועם הסביבה שלנו.
באמצעות תהליך של חשיפה והבעה של חוויות מרומזות אלו, אנו מגיעים בהדרגה להבנה ברורה יותר של הבעיה הראשונית, ובדרכים המתאימות לנו לעבר פתרונות.
למעשה, אנחנו נותנים לגוף להנחות אותנו אל השפה, אל ההגדרה הנכונה של מה שמפריע, מעיק, או "תוקע" אותנו, וגם אל מה שבאמת נכון, פותר, משחרר ומקדם אותנו.
לתנועות העדינות הנחוות במהלך פגישת התמקדות יש פוטנציאל אדיר לשנות את מסגרת החשיבה ודפוסים רגשיים תקועים. במרוץ חיי היומיום שלנו ובהצפת המידע, Focusing מועילה כדי לקבל תחושה ברורה יותר לגבי מה שחשוב לנו בין המורכבות של החיים.
כאן אנחנו:
> משקיטים רעשי רקע ומגדירים את שאלות היסוד
> מנווטים דרך הפעולה הכפולה: כיצד להרחיב את הפרספקטיבה ולשמר גמישות ויצירתיות, וגם למצוא את הגבולות, להגדיר כיוון
> מחלצים את הדבר שאנו מבקשים בין מה שאנחנו אומרים שאנחנו רוצים, מבדילים בין מה שאנחנו אומרים שמפחיד אותנו ובין מה שבאמת מאיים עלינו, מבקרים מחדש את השיפוט שלנו על המצוי ועל הרצוי
> לומדים כיצד החוויות הפיזיות שלנו יכולות להנחות אותנו לשאול את השאלות הנכונות ולסייע לנו בהגדרת דברים שעד היום לא הגיעו לשפה, דרך Focusing.
מאמר מוסגר / בנימה אישית
קיים היום שוק שופע בשיטות טיפול, ייעוץ, אימון, וכו'. כל חיפוש בגוגל מניב טכניקה חדשה ולה הפתרון. חלקן טובות יותר וחלקן פחות, בכולן יש איזושהי חכמה.
איפשהו בתחילת המסלול בחרתי שלא להמשיך ללמוד פסיכולוגיה. אני בדרך כלל לא מתנגדת לרעיון של מבנים נפשיים ולא לרעיון של הכרעות ראשיתיות, אבל משהו בגישה האקדמית לא הסתדר לי. הרגשתי איזושהי נוקשות יתרה, ומגבילה.
הפילוסופיה פותחת בפני האדם חלון לעולם אנושי רחב יותר, ולאורך כל שנות הטיפול הקלאסי שעשיתי בעצמי, חזרתי אליה כדי לנווט את המצוקות שהטיפול בעיקר הסביר (את המקור שלהן בילדות, את מי להאשים, וכו').
אחרי ההנחות הדטרמיניסטיות-משהו שהטיפול חזר ופירט אודות ההתפתחות הנפשית שלי שנקבעה אי שם בגיל ינקות, הפילוסופיה החזירה את האפשרויות לידי.
וזה לא מסתכם באיך שאנחנו רואים ובונים את הכיוון הכללי של החיים שלנו או מה שנקרא ״נרטיב״.
אנחנו מפרקים שלב נוסף:
איך עוד אני יכולה לחשוב על רעיונות ורגשות כמו אשמה, קנאה, הפסד? מהי בגידה עבורי? נאמנות? מהי הצלחה?
בחינה ביקורתית מחודשת של תפיסת העולם שלי הכניסה אפשרויות חדשות ורבות יותר לגשת למצוקות שחוויתי.
במילים אחרות, אם עד היום שאלתי למה אני כאן היום, עכשיו זה הפך ל- איך נראה המחר שלי?
________________
השימוש בפילוסופיה בהתמודדות עם החיים ועם קושי הוא לא דבר חדש. למעשה הוא עתיק בהרבה מהפסיכואנליזה. הפילוסופיה עסקה במצוקות האנושיות בערך מאז שהאדם התחיל לחשוב מעבר להישרדות - וזה קרה הרבה לפני פרויד.
לכן זה אולי לא מפתיע שהגישות הפסיכולוגיות הגדולות מבוססות על גישות פילוסופיות שקדמו להן:
הפסיכואנליזה על גישתו של ניטשה, הפסיכולוגיה ההומניסטית והאקזיסטנציאלית על הפילוסופיה האקזיסנטציאלית, הגישות הפנומנולוגיות על הוסרל והיידגר,
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) נשען על המסורת הסטואית היוונית והרומית, טיפול התנהגותי דיאלקטי (DBT) לוקח את שמו מהדיאלקטיקה של הגל,
והרשימה עוד ארוכה.
בגלגול החדש (והמדשדש) של הייעוץ הפילוסופי מרבים להשתמש בהוגים ורעיונות ספציפיים כדי להסיק על העולם ועל עצמי. השימוש שלי בפילוסופיה הוא כשיטת עבודה, הדרך בה אנו נגשים לדברים.
________________
אבל גם בחינה ושיפוט מעמיקים לבדם לא מספיקים כדי לנהל קושי או לעשות צעד קדימה. וזה כי הקושי קורה גם בגוף, ולכן שם גם יתחיל כל שינוי. ואת זה, למען האמת, הבנתי רק בדעבד, אחרי שהגעתי לפוקוסינג.
היכרות עם הרובד הכל כך נוכח ויחד עם זאת כל כך נסתר שהוא הגוף איפשרה לי לבחון את המפגש בין הגוף לשפה, ועד כמה הוא מרכזי כשאני מנסה להבין מה יוצרים אצלי מושגים כמו בדידות או בושה, למשל.
לא הפסיכואנליזה ולא הפילוסופיה לוקחות את הגוף האנושי כמובן מאליו ולמעשה הן אף פעם לא נפרדות ממנו. ובכל זאת, גם הפסיכולוגים וגם הפילוסופים נוטים להסיט את הגוף הצידה, והטיפול נשאר חסר.
אל הסדק הזה אנחנו נכנס דרך ההתמקדות.
כבן אדם אין לך ברירה אלא להזדקק לפילוסופיה. הבחירה היחידה היא אם תגדיר את הפילוסופיה שלך על ידי תהליך מחשבה מודע […] או תתן לתת-מודע שלך לצבור ערימה של מסקנות, הכללות שווא, סתירות לא מוגדרות, סיסמאות לא מעוכלות, משאלות לא מזוהות, ספקות ופחדים שהצטברו יחד והשתלבו בתת המודע שלך למעין פילוסופיית תערובת והתמזגו יחד לתוך ספק עצמי,
כמו כדור ושרשרת
במקום שבו כנפי המוח שלך היו אמורות לצמוח.
איין ראנד